התקשורת בין המיקרוביום ומערכת החיסון

זה הכל בתקשורת ! המיקרוביום ומערכת החיסון

תקשורת הדדית בין המיקרוביום לתאים במערכת החיסונית של רירית המעי מתועד היטב. אנו מבינים שהתקשורת הדו סתרית הזו חשובה להתבגרות ולהתפתחות של מערכת החיסון על פני כל שלבי התפתחותה. מחקרים על עכברים נקיים מחיידקי מעי מוכיחים שחוסר במיקרוביום במעיים מוביל לחסר חיסוני משמעותי.

שמירה על איזון קפדני בין פעילות חיידקית ותגובה חיסונית של האדם כלפי המיקרוביום היא מה שמאפשרת למערכת החיסון לתפקד כראוי כדי להתגונן מפני זיהום חיצוני ומאידך להפגין סובלנות מתאימה ולא לתקוף את הגוף עצמו.

המעי עשיר בעשרות מליונים של חיידקים ידידותיים הממלאים תפקיד מפתח בשמירת האיזון החיסוני. חיידקים ידידותיים מייצרים מטבוליטים כגון חומצות שומן קצרות שרשרת (SCFAs) ונגזרות של חומצות אמינו המשפרות את שלמות רירית המעי, מקדמים יצירת תאים של צערכת החיסון ,בעיקר תאי T רגולטורים (Treg) המאזנים את מערכת החיסון, ומווסתים את הייצור של מתווכים מעודדי דלקת.

מינים כגון Bacteroides fragilis הוכחו כבר כבעלי השפעות אנטי דלקתיות – במיוחד עיכוב אינטרלוקין 17 (IL-17) ופעילות מוגברת של תאי T רגולטוריים ( Treg )

דיסביוזיס, דלקת ומחלות

לעומת זאת, חוסר איזון בין מיני החיידקים הידידותיים והפתוגניים, הידוע בשם המקצועי דיסביוזיס, גורם לתגובה פתולוגית. חיידקים פתוגניים מפעילים קולטנים מסויימים (-Toll-Like Receptors -TLRs), הנמצאים על תאי מערכת החיסון של המעי, בכך נוצרת תגובת חיסון המובילה לדלקת . השפעות אלו יכולות להיות גם חריפות וגם כרוניות, אם הדיסביוזה נמשכת. בחולים עם מחלות מעי דלקתיות, דיסביוזיס במעיים מעורר תגובה חיסונית חריגה המגבירה את התהליכים הדלקתיים הפתולוגיים של המחלה והרס של מערכת העיכול. ההרכב החיידקי של המעי מעורב גם בהופעת מחלת הצליאק אצל אנשים הנושאים את הגן לצליאק.

איתות כרוני המעודד-דלקת פוגע בשלמותו של מחסום המעי. זה מאפשר מעבר חריג של ליפופוליסכרידים (LPS) (חומצות אורגניות הנמצאות במעטפת של חיידקים מסויימים ומפעילים תגובה חיסונית ויצירת דלקת ע”י מערכת החיסון) למחזור הדם של הכבד ומשם למחזור הדם הכללי והמערכתי . ליפופוליסכרידים גורמים להפעלת TLR באתרים מרוחקים מהמעי וליצירת דלקת מערכתית ולא רק ממוקדת למעי.

עקבות DNA של חיידקים מסויימים נמצאו בנוזל התוך מפרקי של חולים עם דלקת שגרונית (Rheumatoid arthritis ( , וטיפול אנטיביוטי ממושך נגד זיהומים חיידקיים ספציפיים, כמו גם טיפול פרוביוטי, הוכחו כמסייעים בשליטה במחלות דלקתיות אלו.

המיקרוביום נמצא מעורב גם בדלקת בלוטת התריס על שם שימוטו, טרשת נפוצה, סוכרת מסוג, זאבת אדמנתית מערכתית ופסוריאזיס.

התגובה המערכתית לליפופוליסכרידים עלולה לגרום למחלות כבד דלקתיות כרוניות כגון מחלת כבד שומני לא אלכוהולי (NAFLD) . ישנם מחקרים שגם מצאו קשר עם דלקת הלבלב, סרטן הלבלב וסוכרת.

בהתחשב בכך שגורמים סביבתיים, כולל תזונה ואורח חיים, ממלאים תפקיד חשוב בעיצוב המיקרוביום של המעי, יש משמעות רבה לטפל בדיסביוזיס ולהשפיע לטובה על בריאות המעי ומניעת התפתחותן של מחלות אוטו-אימוניות.