ההגדרה הפשוטה ביותר ואולי הטובה ביותר לתנגודת לאינסולין היא כנראה היכולת הלקויה של אינסולין לעשות חלק מהדברים המפורטים לעיל. למשל, אם תפקידו של האינסולין הוא להכניס גלוקוז לשריר כדי שהשריר יוכל לייצר גליקוגן, כאשר תהליך זה משובש, זוהי תנגודת לאינסולין בשריר. עם זאת, לתאי שומן ולתאי כבד יש הסבר/ביטוי מעט שונה של תנגודת לאינסולין.

קורטיזול ,הורמון האדרנל, המזוהה בעיקר עם תגובת הלחץ ,משפיע על כמעט כל מערכות הגוף. רמות הקורטיזול משתנות לאורך היום, בדרך כלל מגיעות לשיא בשעות הבוקר ומגיעות לשפל בלילה. סטיות מדפוס זה קשורות לסימנים ותסמינים של תפקוד לקוי של יותרת הכליה (אדרנלים).

פעילות גופנית, שינה וניהול מתחים הם אמצעי התערבות ראשוניים לטיפול בתנגודת לאינסולין.

כולם תמיד תולים את העליה במשקל בדיאטה לא מתאימה או בתוכנית פעילות גופנית לא מספקת או חסרה, אבל ,למעשה, לעתים קרובות ניתן למצוא אשם, לפחות חלקית בסטטוס ההורמונלי של הורמונים מסויימים. אם כך זה רעיון מצוין לבדוק קודם את ההורמונים , אבל אילו?

בחלק א' סקרתי חמישה הורמונים מבין הלפחות עשרה העלולים לגרום לעליה במשקל, הורמוני בלוטת התריס, אינסולין, קורטיזול, לפטין וגרלין, בחלק זה נתמקד בחמישה נוספים.