מתברר שאנו זקוקים לראייה עדכנית על אופן הגישה שלנו לפעילות גופנית להפחתה או מניעה של מחלות לב וכלי דם (CVD). הדגש שלנו עד כה התמקד בעיקר ליזום ולשמור על פעילות גופנית סדירה, במיוחד 30-60 דקות של פעילות גופנית מתונה עד נמרצת ליום , או מינימום של 150 דקות בשבוע. כנראה שבהמלצה זו, הזנחנו שינוי תרבותי הקורה בשנים האחרונות בהתנהגויות היומיומיות שלנו.
אופי החיים היושבני שלנו רק מחמיר עם השנים. בשנות ה60 , כ-15% מכלל המשרות בארה"ב היו בישיבה; עד 2008, השיעור עלה ליותר מ-20% מכלל המשרות בארה"ב , כאשר בנוסף כמות הזמן הממוצעת בישיבה גדלה מ-26 שעות ל-38 שעות שבועיות.
נמצא שבמדינות המערביות מבוגרים מבלים בממוצע 6-8 שעות בישיבה ופחות מ-30 דקות בממוצע ביום בפעילות גופנית בינונית עד נמרצת.
הפיכתנו ליותר יושבנים מעלה את הסיכון לתמותה מוקדמת.
החשיבה המקובלת שפעילות גופנית יומית מקזזת את הסיכונים של ההתנהלות היומיומית בשעות ארוכות ישיבה, למרבה הצער, לא נתמכת על ידי נתונים עדכניים.
עדויות העולות ממחקרים שונים תומכות בכך שיש לראות ביושבנות גורם סיכון נפרד ונוסף להתפתחות מחלות כרוניות, במיוחד התפתחות של מחלת עורקים כליליים וסוכרת מסוג 2
אז למרות שיש לעודד ולשבח את הפעילות גופנית יומיומית, עלינו להיות מודעים ולחדד לעצמנו שיש סיכונים לא מבוטלים בכיסא המשרדי ובישיבה ממושכת.
ההמלצה , בתקופה זו שלרוב אוכלוסיית העולם המערבי אין זמן פנוי לפעילות מאורגנת , יזומה וממוקדת היא להכניס לתוך שגרת החיים כמה שיותר פעילויות יום-יומיות קטנות שמצטברות בסוף היום.
דוגמת שימוש במדרגות. ירידה בתחנה אחת לפני היעד כאשר נוסעים בתחבורה ציבורית, או ללכת לתחנה הבאה כשרוצים לחזור מהעבודה. לקום ולהתמתח אחת לשעה . לעבוד על שולחן עמידה. ועוד ועוד.